אמיר קרביץ - משרד עורכי דין
מאמרים

נענשת על ידי בית הדין? מתי יתערב בית המשפט

פעמים רבות חשים ספורטאים או קבוצות ספורט כי נעשה להם עוול בבתי הדין הפנימיים של התאגדויות הספורט. בין אם המדובר בשחקן כדורגל, קבוצת כדורסל או קבוצת כדוריד, לעיתים חשים הם, בצדק או לאו, כי העונש שספגו מוגזם מדי, כי האכיפה היתה סלקטיבית (או בלשון העם: קיפחו אותם, הם נושאים בעונש על עבירה שגם אחרים שמבצעים אותה, אך כלל לא נענשים). פעמים רבות, מאיימים הנענשים בפניה לערכאות האזרחיות, מבלי לדעת כי רק במקרים חריגים ביותר, יתערב בית המשפט בהחלטת בית הדין. מקרים חריגים אמנם, אך עדיין התערבות של בית המשפט אפשרית.

ראשית, כל שחקן/עסקן/בעל תפקיד, שמעלה איום מסוג זה של פניה לערכאה דיונית, עליו לזכור כי הוא חבר, באופן וולנטרי וללא שכפו זאת עליו, במסגרת של קבוצה, אשר פעילותה מוסדרת בהתאגדות ספורט – אשר מתקיימת לאור חוק הספורט. סעיף 11 שבו קובע כי: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט".

כלומר חוק הספורט קובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מוסדות השיפוט הפנימיים, דוגמת בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, הם שיחליטו בענייני משמעת, על סמך תקנונים שיתקינו (שוב, על פי הוראה של חוק הספורט לעשות זאת), וכי החלטת בתי הדין תהא סופית ואין לערער עליה לבית המשפט.

הפסיקה קבעה כי מי שהצטרף באופן וולנטרי לפעילות במסגרת הספורטיבית, מקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי וכן כי למוסדות השיפוט הפנימי הללו, יש את המומחיות המתאימה כדי להסדיר את פעילות הגופים (השופט אור בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים ואח'). כלומר, בית המשפט מכיר בעובדה כי בתי הדין הפנימיים מיומנים יותר להכריע בעניין ועל כן הוא יתערב רק במקרים קיצוניים ביותר. בית המשפט לא ירשה לצד כלשהו לדרוש את עזרתו כאשר ההחלטה בבית הדין לא נוח לו. כך דבריה של כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן בבש"א 17223/08 מועדון הספורט הפועל תל-אביב נ' ההתאחדות לכדורגל ישראל: "הנימוק של מדיניות הוא שכאשר מדובר באיגודים וולונטריים שמקבלים על עצמם את הוראות התקנון בדבר ההליכים המשפטיים, אין מקום, כאשר התוצאה אינה נוחה למי מהצדדים, לפנות בעניין לבית המשפט. בנוסף אין זה ראוי, לאור טיבו של ההליך המשפטי, כי בתי המשפט יעסקו גם בעניינים פנימיים של אגודות ספורט".

בית המשפט כבר אמר בעבר כי "בהיעדר עילה חוקית, לא ייטול על עצמו את המשימה להדריך ע"י צווים ופסקי דין את ההתאגדויות המסונפות להתאחדות" (ע"א 193/64, דב עצמון נ' התאגדות לתרבות גופנית "הפועל" ירושלים ואח').

לסיכום: בית המשפט לא יישב בדין כערכאת ערעור על החלטות טריבונלים פנימיים, הוא לא יחליף את שיקול הדעת של בית הדין בשיקול דעתו ולא יושיט ידו לעזרה למי שתוצאת הדיון בבית הדין, לא היתה לנוחותו (ע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ.)

אם כך, מתי בכל זאת יתערב בית המשפט בהחלטת בית הדין? בשני מקרים – יצירי הפסיקה. כאשר ייקבע כי בית הדין חרג מסמכותו וכן כאשר ישנה פגיעה בכללי הצדק הטבעיים: "הלכה מכבר היא כי בית-המשפט אינו נחפז להתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולונטריות. חזקה על חברי אותן אגודות, כי סברו וקיבלו עליהם מראש הכרעות של אותם טריבונלים, ובהכריע טריבונל שלא לרצונם אל להם לבוא לבית-המשפט ולבקש כי יתערב בהחלטות שנעשו. לפיכך, הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולונטריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטגוריות אלו: אחת, במקום בו חרג טריבונל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום בו פגע טריבונל בעיקרי הצדק הטבעי" (ע"א. 2211/96 ח. כהן נ' ש. כהן ואח').

דוגמאות לכך ניתן למצוא במקרים בהם בית הדין הפנימי ישב על המדוכה בעניין אשר תקנון המשמעת של אותה התאחדות/איגוד ספורט, לא הסמיכו לכך, או כאשר במהלך ההליך לא ניתן ל"נאשם" להביא ראיות, עדים או להופיע בפני בית הדין. במקרים אלו, כאמור, של חריגה מסמכות או הפרת כללי הצדק הטבעיים, יאות בית המשפט להתערב ולהעניק סעד לנפגע.

בכל מקרה, בטרם יפנה לערכאה האזרחית, על מי שרואה עצמו נפגע להקפיד על מיצוי ההליכים – משמע, ראשית לערער למוסד העליון של התאחדות הספורט ושלא תאוץ לו דרכו תוך דילוג על פני ערכאות ולבדוק האם התערבות בית המשפט אכן חיונית והכרחית.

תודה לעורכי הדין שלום ויפתח אבן-עזרא על סיפוק המקורות למאמר קצר זה

אין לראות באמור לעיל משום יעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
כל המסתמך על הכתוב עושה זאת באחריותו הבלעדית


website by gilig.co.il