אמיר קרביץ - משרד עורכי דין
מאמרים

פשיטת הרגל של המשחק ללא קהל

העונש הכל כך מאוס, שמטיל אחריות מוחלטת על קבוצה בגין התנהגות אוהד בודד ומענישה את כלל האוהדים, אינו מרתיע והפך ל"מכת מדינה". מה אפשר לעשות והאם עונש מאסר בפועל לאוהד שייתפס יעשה את העבודה? ימים יגידו.
מאת: עו"ד אמיר קרביץ

חבר שלי, בואו נקרא לו ל', מנוי של מכבי ת"א מזה שנים ארוכות. מדי שנה הוא מקבל לידיו את המנוי ובו רשימת המשחקים, כל משחק אמור לזכות ב"ניקוב", בעת הכניסה למגרש ביום המשחק.

העונה, יש לו כבר לא פחות מ-3 משחקים שכרטיס המנוי שלו לא נוקב בעדם וגם לא ינוקב (גביע הטוטו מול סכנין ובליגה נגד הפועל פ"ת ולכך יש להוסיף עוד משחק רבע-גמר נגד מכבי חיפה בגביע הטוטו). היו אלו משחקים, שבית הדין של ההתאחדות לכדורגל, קבע שישוחקו ללא קהל, וזאת לאחר התפרעות/השלכת כוס קרטון/קריאות גזעניות מצד אנשים, שאין להם דבר וחצי דבר במשותף עם ל'.

אוהדים שמשלמים 1000 ₪ למנוי שנתי נפגעים בהיעלמות של משחק או שניים מהמנוי, ומה תגידו על מי ששילם 10,000 ₪ על מיקום מובחר בבלומפילד, ביציע הכבוד, ולא מקבל את הכבוד הראוי לו ומאבד משחקים כי אדם שהוא אינו מכיר, קרא שבוע קודם לכן קריאות נגד ערבים? מדוע להעניש את כלל האוהדים?

מדיניות הענישה הזו, המטילה על כלל קהל האוהדים של קבוצה, את האחריות לביצוע עבירה של פרט בודד, וכמובן שמטילה בכך את האחריות על הקבוצה (שנפגעת אנושות כלכלית), קיימת גם במפעלים של אופ"א. אך אם רק בישראל קיימת שיטת הקיזוז ואנו יכולים להיות "אור לגויים" לענייני תקנון, מדוע שלא נתקן גם את דרכנו בנושא?

המושג "משחק ללא קהל", הפך ליראת האוהדים, ההנהלות של הקבוצות, של הטלוויזיה שמשדרת את המשחק מול יציעים ריקים (שנראה כמו משחק אימון לכל דבר), ואני בטוח שהוא גם יראת ההתאחדות לכדורגל, גם שם מבינים, שהנושא בעייתי. אמנם האחריות של קבוצה למעשה של אוהד, אחריות שילוחית, היא אבסולוטית, אך כאשר יש קבוצות שסופגות פעם אחר פעם את אותו עונש של משחק ללא קהל, והלקח לא נלמד – צריך להבין שמשהו לא בסדר. העונש לא עובד והוא לא מספק את הסחורה. צריך למצוא פתרון.

שקית גרעינים או כוס קרטון?
דייני בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, מטילים את עונש המשחקים ללא קהל לרוב, כאשר הם מרשיעים קבוצות בסעיפים של התנהגות בלתי הולמת של קהל אוהדים, התפרעות, תקיפה, התפרצות לשדה המשחק , התנהגות בלתי ספורטיבית או בלתי הולמת של קהל אוהדים, קריאות גזעניות פגיעה על ידי אוהדים והתפרעות אוהדים שבה קיים תת הסעיף הפופולרי, ביותר: השלכת חפצים. בין החפצים שאסור להשליך, ניתן לכלול אבנים, בקבוקים, חזיזים, רימוני עשן, או ציוד פירוטכני. גם חול, סתם חול, אסור להשליך.

למען האמת, רשימת הסעיפים כה ארוכה, עד שניתן כמעט לכלול כל התנהגות של אוהד, ולהכניסה תחת אחד הסעיפים, ואז קצרה הדרך אל בית הדין. בעונה שעברה, לדוגמא, ספגה הפועל ת"א עונש של משחק ללא קהל בשל השלכת שקית של גרעינים, כך שדין השלכת כוס קרטון ריקה תהא כדין ירי מהיציע?

באותו מקרה של האדומים, אגב, הסכים בית הדין העליון של ההתאחדות להמיר את העונש של הפועל ת"א ממשחק ללא קהל לקנס בלבד. לא חלף זמן רב ושוב הפועל ת"א שבה לאולם בתי הדין, ושוב הופעל נגדה העונש הכל כך בלתי מרתיע – משחק ללא קהל.

תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל גם אינו משאיר יותר מדי מקום לתמרון לבית הדין בנושא הענישה בענייני התנהגות האוהדים. סעיף 22(יא1) קובע כי לאחר ההרשעה בסעיפים הרלוונטיים, אם זו הרשעה ראשונה יטיל עונש של קיום משחק הבית הרשמי הבא ללא קנס ובקנס של 10,000 ₪. הרשעה שניה תגרור עונש של שני משחקים ללא קהל וכפל הקנס הנ"ל. הרשעה שלישית כבר תביא הפחתת 2 נקודות בפועל ושילוש הקנס.

התקנון, שנוסח על ידי טובי משפטני ההתאחדות, אינו לוקח בחשבון דבר אחד: אם קבוצה הגיעה להרשעה שלישית – משמע מלכתחילה העונש הזה של משחק ללא קהל, לא הרתיע את האוהדים. עוד משחק ללא קהל לא מפחיד את האוהד הבודד שמשליך מצית. יתכן, שהוא אפילו לא תכנן ללכת למשחק הבא ממילא.

התפרעת במשחק אימון, קבל ללא קהל בליגה
יש לציין כי עונש של משחקים ללא קהל יכול להיות מוטל על קבוצה, גם אם העבירה לא היתה במשחק בית שלה אלא שהקהל הנאמן שלה, שנסע לעודד את הקבוצה במשחק חוץ, התפרע. סעיף 20 (טז1) לתקנון המשמעת קובע כי התנהגות בלתי הולמת של קהל אוהדים יכול שתהיה בכל מקום ובכל מועד ובלבד שתהא קשורה, במישרין או בעקיפין, לאירוע הקשור לכדורגל.

כך, לדוגמא, נענשה בעבר מכבי ת"א בגין התרעות קהל אוהדיה במשחק אימון שנערך בקרית-שלום נגד בני-סכנין. לא היה זה משחק ליגה ואפילו לא משחק גביע הטוטו, אלא משחק שנקבע בין המועדונים לקראת פתיחת העונה, והוא שהוביל לענישה – שהיתה כמובן במשחק רשמי.

האחריות השילוחית של קבוצה ולמעשה של אוהדיה, כאמור מתפרשת על פני כל המדינה, אך לא ברור איך מר יעקב שחר, היושב בביתו, אמור להיות אחראי להתנהגות של אוהד אחד, שנסע למשחק חוץ של מכבי חיפה באשדוד והשליך חפץ כלשהו אל כר הדשא. כיצד הוא יכול היה למנוע את אותה השלכה? פעולות מניעה וחינוך כמעט שאינן משפיעות, האם יעקב שחר היה צריך לנסוע לאצטדיון הי"א כדי לזנק על אותו אוהד המאיים להשליך שקית גרעינים?

האוהד ל' מתלבט נחזור רגע לחברי, האוהד ל'. מה בדיוק אמור לגרום לו לקנות מנוי גם בעונה הבאה (חוץ מאהבה עיוורת לקבוצה שלו, שגם לה כבר יש גבולות של היגיון). אם הוא יודע שככל הנראה הוא לא יזכה למלוא התמורה בעד הכסף ששילם, מדוע שישלם. כך, הקבוצות שסופגות מכה קשה מבחינה כלכלית עבור כל משחק ללא קהל, יספגו גם מכה מצטברת בנושא כמות המנויים.

מדיניות הענישה הזו עלולה בהחלט להביא למצב בו מספר המנויים יילך ויירד. ההסתמכות של אוהדים על כך שיש להם כרטיס כניסה לכל משחקי הקבוצה האהובה עליהם, לא שווה מאום. אף אחד לא יודע אם המנוי שבידו אכן יאפשר לו כניסה או שהוא יסבול מאותה ענישה קולקטיבית, שתשאיר אותו בבית לראות את המשחק בטלוויזיה, שגם היא ממש לא אוהבת לצלם יציעים ריקים.

יש לציין כי הפגיעה הכלכלית בקבוצות אינה רק מאובדן הכנסה בגין כרטיסים ומנויים, מדובר במכה תדמיתית שמבריחה ספונסרים, מפחידה את גורמי השידור שאולי בפעם הבאה ישקלו שוב אם לרכוש את הזכויות ומכה שגורמת לעיתים אפילו לשחקנים לבחור שלא להגיע לקבוצה שכזו.

יציעים קירחים, זו האופנה
בעיה נוספת כאמור של המשחקים ללא קהל, היא שמדובר במכת מוות לשידור הטלוויזיוני.

כדורגל, כמו כל ענף ספורט, זקוק לקהל. לפידבק, לאווירה, הוא חי עבור הקהל והקהל חי עבור המשחק. במשחקים בטורנירים גדולים, נוהגים למלא את היציעים בחיילים או מתנדבים, רק כדי שלא יראו חלילה קרחת יציע, פה מדברים בקלות רבה מדי על יציעים קרחים לגמרי. סתם כיסאות ריקים.

קביעת עונש של משחק ללא קהל, למעשה מעקרת בו ברגע מהשורש את התכלית של המשחק: בידור, הנאה לכלל, וספורט. ממש משחק של ספורט בין קבוצות, שאותו יכולים אוהדים לראות ובו הם יכולים לעודד, גם אם שבוע קודם לכן מישהו (כמובן שזהותו אף פעם לא נחשפת), איזה קומץ, השליך שקית של גרעינים.

מי שלרוב נזעק כדי לתקן את המצב הוא ביה"ד העליון של ההתאחדות. פעמים רבות, ביה"ד העליון נוטל לעצמו את החירות להיות מגן האוהדים. הוא ממיר באופן תדיר את העונש ללא קהל למשחק על תנאי וקנס, לפעמים אף בעידוד או הסכמה של תובע ההתאחדות לכדורגל, עו"ד שלום אבן-עזרא. גם אבן-עזרא, ממרומי עשרות שנות ניסיונו, מנסה לעיתים ללכת לקראת הקבוצות כדי להחזיר למשחק את הקהל שלו, אלא שלפעמים גם ידו קצרה מלהושיע. לא אחת גם ביה"ד העליון משחרר אמירות שאומרות בדיוק מה הוא חושב על העונש הזה.

ביה"ד העליון לא היסס בעבר להביע את דעתו כי משחק כדורגל, יש לשחק מול קהל. ביה"ד אמר בעניין מכבי חיפה, כאשר הקל בעניינה והמיר משחק ללא קהל לעונש על תנאי כי "יש את אלמנט החיוניות המובנת של קיום משחקי ליגה עם קהל צופים שהוא התפאורה, האווירה וסם החיים של המשחק שהרי קיום משחק ליגה ללא קהל כמוהו כהצגה תיאטרון באולם ריק מצופים".

האמירה הזו היא ברורה: הקהל הוא סם החיים של המשחק ובלעדיו, אפשר אפילו לא לקיימו. אם כך, מה עושים כדי להשיג הרתעה בכל זאת לא לפגוע באוהדים?

לפעמים גם העליון לא יושיע
אז נכון שלפעמים ביה"ד משתכנע שהקבוצה ביצעה פעולות מניעה למעשי האלימות ולכן מקל בעונשה, אך לפעמים גם זה לא מספיק עבור ביה"ד. ג'קי בן-זקן, האיש של מ.ס. אשדוד, ניסה לשכנע את בית הדין באותות ובמופתים שהוא עושה הכל כדי להילחם בתופעות של התנהגות אלימה של קהל אוהדים. היה זה לאחר שאוהד אקראי השליך חפץ על קוון במשחק נגד הפועל ב:ש.

בן-זקן זכה לפרגון מצד בית הדין העליון ותו לא. הרכב הדיינים עו"ד עמי פזטל, עו"ד דוד יהב ועו"ד רות ליטבק כתבו כי "עם כל ההערכה הרבה שאנו רוחשים למר ג'קי בן-זקן, ולפועלו למיגור האלימות במגרשי הכדורגל ולאחר ששמענו בקשב רב את דבריו בפנינו, אנו קובעים כי לשונו של סעיף ט' לתקנון האליפות אינו מותיר כל שיקול דעת בפני ביה"ד".

ביה"ד יכול כאמור להסתמך על התקנון הקובע כי אם קבוצה עשתה כמיטב יכולתה למנוע את האירוע, ניתן להתחשב בה, אך גם ביה"ד לא ממש סגור על הגדרת אותה פעולת מניעה. כאשר הקל בעבר ביה"ד בעניין מכבי חיפה, אמר ביה"ד כי "מדובר בהגדרה עמומה, שיש לחדד אותה".

לא המצאנו את הגלגל
עונש של משחקים ללא קהל ידוע כאמור גם במפעלי אופ"א. גם בענפים אחרים: קבוצה הכדורסל אולימפיאקוס נענשה ב-9 משחקים ללא קהל, לא פחות, לאחר שאוהדיה סירבו לאפשר לירוקים של פנאתינאיקוס לחגוג אצלם בבית אליפות וירו לפרקט מכל הבא ליד. כך, שישראל לא המציאה את הגלגל, אך אולי הגיע באמת הזמן להיות אור לגויים. יש לזכור כי ארגון תחרויות ספורט מקצועני כמו ה-NBA לעולם לא ירשה לעצמו להטיל עונשים של משחקים ללא קהל, הוא יעדיף להטיל קנסות, אפילו ברמה של מיליוני דולרים ולא לקיים משחק ללא אוהדים.

אוהדים מסוימים מנסים למנוע מההתאחדות להטיל את אותם עונשים של משחקים ללא קהל, על ידי בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד ההתאחדות, בגין אותם משחקים אבודים. רק ימים יגידו אם פעולה זו תצלח.

אז מה עדיף?
אז, אילו עונשים יכולים להיות ראויים להתנהגות של אוהד בודד או קומץ? ראשית יש להכיר בכך שעונשי המשחקים ללא קהל אינם ממלאים יותר את תפקיד ההרתעה ויש צורך ברפורמה אמיתית. ספק אם גם קנסות כבדים על ראשי הקבוצות יעזרו. אוהד שמשליך חפץ, אדיש לגמרי לעובדה שאולי מיצ'ל גולדהאר יצטרך לשלם קנס, זה פשוט לא מעניין אותו.

לדעתי, אם מדובר באוהד בודד שנתפס (והגיע הזמן שחברות האבטחה והמשטרה יעשו את העבודה ויתפסו את האשמים האמיתיים), יש לשלול ממנו את האפשרות להגיע למשחקי כדורגל למשך שנה לפחות. יש לחייב את אותו אוהד להתייצב בתחנת המשטרה בכל עת שלקבוצה שלו יש משחק, בין אם הוא תכנן להגיע אליו או לא.

גם עונש של מאסר בפועל על התנהגות אלימה של אוהדים, תעשה את העבודה. אוהד אחד שיישב חצי שנה במעשיהו על התנהגותו, יכול ליצור תהודה של הרתעה ש-5 משחקים ללא קהל לא יעשו. אך לשם כך, יש צורך בעבודת משטרה ואבטחה מתואמת עם ההתאחדות.

על ההתאחדות לכדורגל לשנות את תקנונה, כך שבתי הדין יוכלו להיות יצירתיים יותר ולא יטילו משחקים ללא קהל באופן אוטומטי. עונשים קולקטיביים עבור כל האוהדים, גם אלו שמתנהגים כמו נופת צופים, הם פאסה מוחלט.

אולי, אם מישהו יעצור וייתן את הדעת כמו שצריך לתופעת המשחקים ללא קהל, החבר ל' יוכל לקנות מנוי מבלי לשאול את עצמו בכל שבוע: "האם הוא באמת יאפשר לי כניסה למשחק", או שניתן יהיה לעשות מאותו כרטיס מנוי מעצור לדלת, כי זה מה שהוא יהיה שווה. אחרי 24 שנות מנוי רצופות, גם החבר ל' שוקל לוותר. גבול ההיגיון שלו הגיע. .

אין לראות באמור לעיל משום יעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
כל המסתמך על הכתוב עושה זאת באחריותו הבלעדית


website by gilig.co.il